שני שירים

'גילי חיימוביץ

*
הייתי בּוֹכָה כמו  אימפריה נופלת
ואין ולא היו לי מילים לכעוס בהן
הייתי בוכה כמו שריפה
עכשיו בוכה כמו אגם מתמלא
,או שהבכי שלי הוא פרורי אבק
,שהעיניים עושות עליהם פוּ
.מפדרים את פני באפור

חיוכים ארוכים על בכיות קצרות
.ימים ארוכים ודקים כמו תחבושות על פצעים עבים





(שפה)

אני עייפה כמו פצע
.המתכסה בעור
עור, שמיכה ממנחמת
,שתמיד מגיעה לְכַסּוֹת
הַבְטָחָה שתמיד מתגשמת
.כשפצעים הולכים לישון

.בכל אופן, הייתי מעדיפה להתעייף פשוט כמו עלה בשלכת

העצב שלי איתן וגבוה כהר
.מצפה, צופה למרחקים
.בעומדו אינו יכול להגיע אלייהם

.כמו חביתה הדמעות שלי מלוחות ויומיומיות

?ההר הפצוע רוצה להתכסות בעלים. במקום בחביתות. זה  הֲרֵי טבעי, לא